מדריך מינימליזם דיגיטלי: איך מתחילים בפועל
· 5 דקות קריאה
אם אי פעם סגרת את אינסטגרם, בהית במסך הבית שתי שניות ואז פתחת שוב את אינסטגרם, המדריך הזה בשבילך. לא כי משהו לא בסדר איתך, אלא כי הטלפון שלך תוכנן כדי לנצח ברגע הזה, ואתה כנראה מעולם לא ישבת והחלטת, בכוונה, מה אתה בעצם רוצה ממנו.
מינימליזם דיגיטלי הוא בדיוק החלק הזה של לשבת ולהחליט. המדריך הזה עובר איתך על גרסה מעשית וידידותית למתחילים: מה הפילוסופיה אומרת, איך לנסות איפוס בלי לשבור כלים, ו(החלק שרוב האנשים מדלגים עליו) איך לגרום לזה להחזיק.
מה זה מינימליזם דיגיטלי באמת (ומה זה לא)
המונח מגיע מספרו של קאל ניופורט Digital Minimalism, ומבינים אותו לא נכון לעתים קרובות. זאת לא עמדה אנטי טכנולוגית, וזה לא טלפון כפתורים ומכונת כתיבה. הרעיון המרכזי של ניופורט קרוב יותר לזה: תברר מה באמת חשוב לך, ואז תשתמש בטכנולוגיה רק בדרכים שמשרתות את הערכים האלה, ותוותר על כל השאר בלי להתנצל.
המסגור הזה משנה הכול. השאלה מפסיקה להיות "האם טיקטוק זה רע" והופכת ל"האם הדרך שבה אני משתמש בטיקטוק משרתת משהו שחשוב לי". לפעמים התשובה הכנה היא כן: אתה עוקב אחרי שלושה יוצרים שבאמת מלמדים אותך משהו. לעתים קרובות התשובה הכנה היא "אני פותח את זה כשמשעמם לי ומרגיש גרוע יותר אחרי".
מינימליסט דיגיטלי יכול לאהוב את יוטיוב, קבוצות ווטסאפ ומשחקי מובייל. מה שהוא לא עושה זה לתת לאפליקציות לתפוס את הקשב שלו כברירת מחדל, רק כי האייקון שם והפיד אף פעם לא נגמר.
גרסה עדינה של איפוס 30 הימים
הספר של ניופורט מציע "ניקיון דיגיטלי" של 30 יום: מתרחקים מטכנולוגיות אופציונליות לחודש, מגלים מחדש מה כיף לך מחוץ למסך, ואז מחזירים כלים בצורה מכוונת. זה עובד, אבל לרדת מחמש שעות מסך לאפס בן לילה זאת בקשה גדולה, והרבה אנשים נשברים אחרי שלושה ימים. הנה כניסה מתונה יותר ששומרת על הרוח של האיפוס:
- בחר את שלוש המובילות. תסתכל בנתוני זמן המסך שלך ותבחר את שלוש האפליקציות שאוכלות הכי הרבה שעות ומחזירות הכי מעט. אל תיגע במייל, במפות או בכל דבר שאתה צריך לעבודה. שלוש זה מספיק.
- תרחיק אותן מהישג יד. תוציא אותן ממסך הבית, או תמחק אותן ותשתמש בגרסת הדפדפן כשאתה באמת חייב. המטרה היא חיכוך, לא עונש.
- תחליט מראש מה ממלא את החלל. זה השלב שכולם מדלגים עליו. השעמום יופיע כבר ביום הראשון, ואם לא תכננת חלופה, החלל ימלא את עצמו באפליקציה המסיחה הבאה בתור. תשים ספר ליד המיטה. תכתוב לחבר ותקבע הליכה אמיתית. תשאיר פאזל חצי פתור על השולחן.
- תחזיק בזה 30 יום. לא בצורה מושלמת, פשוט בכנות. אם החלקת, תרשום מה הפעיל את זה (עייפות? המתנה בתור? התחמקות ממשימה?) ותמשיך הלאה. רשימת הטריגרים היא מידע יקר ערך להמשך.
בסוף החודש תדע שני דברים: אילו אפליקציות באמת התגעגעת אליהן, ואילו רק חשבת שאתה צריך.
להחליט מי זכאי לחזור
אחרי האיפוס, ברירת המחדל היא לא "הכול חוזר". ברירת המחדל היא ששום דבר לא חוזר, וכל אפליקציה צריכה להרוויח את מקומה. ניופורט מציע מסננת כזאת, וגרסה פשוטה שלה מספיקה:
האם האפליקציה הזאת משרתת באופן ישיר משהו שבאמת חשוב לי?
לא "האם זה נוח", לא "האם זה כיף לפעמים", לא "האם לכולם יש". ערך קונקרטי. כמה דוגמאות כנות:
- ווטסאפ ← "להישאר קרוב למשפחה שלי בחו"ל" ← משרת ערך באופן ברור. נשאר.
- יוטיוב ← "אני לומד נגרות משני ערוצים, ואני גם מאבד שעה בכל לילה להפעלה אוטומטית" ← משרת ערך חלקית. נשאר, בתנאים (על כך בהמשך).
- אפליקציית חדשות שאתה בודק תשע פעמים ביום ← "להיות מעודכן" נשמע כמו ערך, אבל בדיקה תשע פעמים ביום לא מעדכנת אותך יותר מבדיקה אחת. תשמור על הערך, תכווץ את השימוש.
אם אפליקציה עוברת את המבחן, יש עוד שאלה אחת: האם זאת הדרך הטובה ביותר לשרת את הערך הזה? אולי קבוצת הצ'אט משרתת את החברויות שלך, אבל ארוחת ערב חודשית משרתת אותן טוב יותר, והצ'אט יכול להפוך לעניין של יום ראשון בערב במקום לטפטוף מתמיד.
נהלי הפעלה: להחליט מתי ואיך, לא רק מה
כאן רוב הניקיונות הדיגיטליים נכשלים בשקט. אנשים מחליטים מה להשאיר, אבל אף פעם לא מתי ואיך להשתמש בזה, וכך תוך שבועות האפליקציות ששרדו מתפשטות שוב על כל רגע מת.
ניופורט קורא לפתרון "נהלי הפעלה סטנדרטיים": כללים מדויקים לגבי מתי ואיך אתה משתמש בכל כלי שהשארת. לא כוונות מעורפלות ("פחות אינסטגרם") אלא כאלה קונקרטיות:
- יוטיוב: בערבים, בטלוויזיה, מרשימת המנויים, לא מעמוד ההמלצות בטלפון.
- אינסטגרם: פעמיים ביום, אחרי הצהריים ואחרי ארוחת הערב, עשר דקות כל פעם.
- חדשות: פעם אחת, עם הקפה, בבוקר. סגרנו ליום.
שים לב לצורה של הכללים האלה: הם נותנים לכל אפליקציה חלון. בתוך החלון אתה משתמש בה בחופשיות ובלי אשמה. מחוץ לחלון היא פשוט לא אופציה, כלומר אין משא ומתן על כוח רצון ארבעים פעם ביום.
זה בדיוק הרעיון שמאחורי Fomo Fast, האפליקציה שאנחנו בונים. אנחנו קוראים לזה צום לסירוגין לאפליקציות שלך: אתה בוחר את האפליקציות המסיחות ונותן לכל אחת "חלונות האכלה", שעות האכילה המתוזמנות שלה. מחוץ לחלונות האלה iOS פורש מגן מערכת מעל האפליקציה, כך שנוהל ההפעלה אוכף את עצמו במקום לחיות בראש שלך. יש לך מכסה יומית קטנה להצצות זריזות, ואם אתה באמת חייב להיכנס, אפשר לשבור את הצום בכוונה: בחירה מודעת עם אישור, לא הקשה רפלקסיבית. ומכיוון שהכול בנוי על הבורר של זמן מסך של אפל, האפליקציה בכלל לא רואה מה סימנת. בלי חשבונות, בלי אנליטיקס.
בין אם תשתמש באפליקציה בשביל זה או בפתק מודבק לשולחן, העיקרון זהה: לוחות זמנים מנצחים כוח רצון. כלל שאתה מחליט עליו פעם אחת, ברוגע, יביס מאה קרבות ברגע האמת.
איך זה נשאר בר קיימא
מינימליזם דיגיטלי הוא לא ניקוי חד פעמי, הוא יותר כמו טיפוח גינה. שלושה הרגלים משאירים אותו בחיים:
סקירה חודשית. פעם בחודש, תעיף מבט בדוח זמן המסך ותשאל: משהו זחל בחזרה פנימה? החלונות שלי עדיין מתאימים לחיים שלי? תתאים ותמשיך הלאה. עשר דקות, לא טקס.
ברירות מחדל טובות יותר. תגרום לבחירה הנכונה להיות הבחירה העצלה. תצוגה בגווני אפור, התראות כבויות כברירת מחדל (תדליק אותן רק לבני אדם), בלי טלפון על השידה, ספר במקום שבו היה הטלפון. כל ברירת מחדל שאתה מתקן היא החלטה שלא תצטרך לקבל שוב לעולם.
אחת נכנסת, אחת יוצאת. אפליקציה חדשה נראית מעניינת? בסדר גמור, אבל משהו עוזב כדי לפנות מקום. הכלל הבודד הזה מונע את ההתמלאות האטית מחדש שמפרקת את רוב האיפוסים, והוא מכריח את השאלה "האם זה משרת ערך" בדיוק ברגע הנכון: לפני שהאפליקציה מתמקמת.
תתחיל בקטן השבוע: תבחר את שלוש האפליקציות שלך, תיתן לאחת מהן חלון, ותראה איך הרגעים הריקים מתחילים להרגיש שוב שלך.
אם בא לך שהחלונות יאכפו את עצמם, הצטרף לרשימת ההמתנה של Fomo Fast ונעדכן אותך כשזה מוכן.